<h1>ראבי"ה סימן ק"כ</h1>
<h2>דף מג.</h2>
שאלו את בן זומא מפני מה אמרו בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי. ירושלמי א"ר מנא הדא אמרה ההוא דעטיש בגו מיכלא אסור למימר ליה זיזם מפני סכנתא דנפשא, זיזם בלשון יון חיים. ולכך נהגו לומר סברי, שיתנו לב לברכה ויפנו בית הבליעה לענות אמן ולצאת ידי חובתן. ויש שפירשו משום דיין מביא קללה לעולם ויענו ויאמרו לחיים: והוא אומר על המוגמר. פר"ח הבוצע הוא אומר ברכה על המוגמר. ומיהו ברכת המזון אורח מברך, כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו. ויש שאמרו האחד שבירך לכולם כיון שנתן לו רשות לברך מסיים בלא רשות, אי נמי בסתמא בירך הרי לא מיחו וניחא להו ביה ולכך אומר גם על המוגמר. ומסייע ליה לרב(א) דאמר הנוטל ידיו באחרונה תחלה הוא מזומן לברכה, בלא נטילת רשות עוד: ומאימתי מברכין על המוגמר משתעלה תמרתו. אמר רב על כל המוגמרות כולם מברכין עליהם בורא עצי בשמים. ומשחא דאפרסמון מברכים עליו בורא שמן ערב. וכשרתא ומשחא כבישא ומישחא טחינא כולהו מברך עלייהו בורא עצי בשמים. (מג:) וסמלק וחלפי דימא מברכים עלויה בורא עצי בשמים. ונרקום דגנוניתא מברכים עלויה בורא עצי בשמים, דדברא בורא עשבי בשמים. אמר מר זוטרא האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות: א"ר יהודא האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזי אילנא דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ונאות ואילנות טובות כדי ליהנות מהם בני אדם. ויש מי שאמר דרק בפעם ראשון מברך כן, ואין נראה לי: אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מניין שמברכים על הריח טוב שנאמר כל הנשמה תהלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו הוי אומר זה הריח. ולאחריהן אין טעונין ברכה, כדאמרינן לאפוקי ריחני: הביאו לפניו שמן והדס בית שמאי אומרים מברך על השמן ופוטר את ההדס ובית הלל אומרים מברך על ההדס ופוטר את השמן. ובהלכות גדולות מפרש משחא דשומשמי דהיינו משחא [טחינא] שברכותיהן שוות, אבל באין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה, כדאמרינן לעיל. אמר רבן גמליאל אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו א"ר יוחנן הלכה כדברי המכריע רבא אמר הלכה כבית הלל. והלכתא כרבא, דבתראה הוא: ת"ר הביאו לפניהם שמן ויין, ובחול מיירי, שיין שלפני המזון אינו פוטר [את היין שלאחר המזון, בית שמאי אומרים אוחז את השטן בימינו ואת היין בשמאלו ומברך על השמן וחוזר ומברך על היין ובית הלל אומרים] אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו ומברך על היין וחוזר ומברך על השמן. ומינה שמעינן שכל דבר של ברכה ושל מצוה ראוי לו שיאחז בימין, וכן בהבדלה אוחז היין בימין ומברך בורא פרי הגפן ושוב נוטל את ההדס בימין [והיין בשמאל ומברך על ההדס] ושוב מחזיר היין בימינו ומבדיל. בירושלמי פרק אלו דברים בענין הבדלה מייתי נמי לההיא פלוגתא, [ומוכח] התם שאין ליטול שניהם ביד אחת שאין זה הידור מצוה, שהרי נזף בו רבה [בר' זעירא] וא"ל מה ידך אחריתי קטיעא. וכן בשאר מצות: והשמן טחו בראש השמש ואם שמש תלמיד חכם הוא טחו בכותל מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם שיצא מבושם לשוק: ואל יצא יחידי בלילה ואל יצא במנעלים המטולאים ואל יספר עם אשה בשוק ואל ישב עם חבורה של עמי הארץ [וכו'] ולא יהלך בקומה זקופה דכתיב מלא כל הארץ כבודו.
